האצטרובל הכחול https://the-blue-pine.com/ הפסיכולוגיה של הטכנולוגיה Tue, 13 May 2025 20:50:46 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.8.1 https://the-blue-pine.com/wp-content/uploads/2022/10/16-8-150x150.png האצטרובל הכחול https://the-blue-pine.com/ 32 32 וואטסאפ זה לא משחק ילדים https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%90%d7%98%d7%a1%d7%90%d7%a4-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d/ https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%90%d7%98%d7%a1%d7%90%d7%a4-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d/#respond Tue, 13 May 2025 19:31:52 +0000 https://the-blue-pine.com/?p=15047 וואטסאפ זה לא משחק ילדים בואו נניח את זה לפני שיוצאים לדרך — לפי תנאי השימוש של וואטסאפ, גיל הכניסה הוא 13. למרות זאת, השימוש בה מתחיל הרבה קודם. לפעמים זה כי זה נוח, לפעמים מהלחץ ש"כל הכיתה כבר שם", ולפעמים מתוך רצון לעודד עצמאות דיגיטלית. בהאצטרובל הכחול אנחנו מאמינים שלא רק וואטסאפ צריכה להתחיל […]

הפוסט וואטסאפ זה לא משחק ילדים הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]>

וואטסאפ זה לא משחק ילדים

בואו נניח את זה לפני שיוצאים לדרך — לפי תנאי השימוש של וואטסאפ, גיל הכניסה הוא 13.
 למרות זאת, השימוש בה מתחיל הרבה קודם.
 לפעמים זה כי זה נוח, לפעמים מהלחץ ש"כל הכיתה כבר שם", ולפעמים מתוך רצון לעודד עצמאות דיגיטלית.

בהאצטרובל הכחול אנחנו מאמינים שלא רק וואטסאפ צריכה להתחיל מגיל 13 — גם הסמארטפון הראשון כולו צריך להמתין עד אז.
אבל בתוך עמנו אנחנו חיים: אנחנו פוגשים אלפי הורים וילדים בכל שנה, בשטח, בבתי ספר, בקהילות, בשיחות כנות. אנחנו רואים מקרוב את ההתלבטויות, הלחצים והמציאות בפועל— ולא רק את מה שכתוב במדיניות השימוש.

כשבנינו את סדנת "מה נשמע בוואטסאפ" – סדנה משותפת להורים וילדים – עמדנו בדילמה אמיתית: איך ניצור תהליך שמכבד את העיקרון שוואטסאפ הוא לא לילדים, ויחד עם זאת לא מתעלם מהעובדה שהם כבר שם?

הבחירה שלנו הייתה לא להרים ידיים, אלא להיכנס פנימה. לא כדי להסכים, אלא כדי למזער נזקים ולבנות הבנה. אם כבר נכנסו למים העמוקים – לפחות נלמד אותם לשחות. וננסה לעשות את זה גם כאן.

המורכבויות החברתיות — הבעיות שהכי קל לפספס

1. המסך הממסך

ילדים צעירים עוד לא יודעים לקרוא "בין השורות".
הם רק בתחילת הדרך של תרגול אמפתיה, כוונה והבנה של האחר.
וזה בדיוק הזמן שבו הם צריכים להתאמן במים הרדודים— שיחות פנים אל פנים, עם כמה שיותר רמזי תקשורת: הבעות פנים, טונציה, שפת גוף, נוכחות אנושית.
אבל וואטסאפ הוא הים העמוק: בלי פנים, בלי טון, בלי הקשר.
וכשמצפים מהם לשחות שם ולהבין זה את זה בכתב בלבד— לא מפתיע שיש "תאונות".

2. קבוצה בתוך קבוצה

שלוש חברות הכי טובות פותחות קבוצה יחסית לוגיסטית כי הן צועדות יחד לבית הספר.
רוב ההודעות בסגנון "אני למטה, בואי"— לגיטימי? ומה לגבי קבוצה של כל הבנים — חוץ מילד אחד?
איפה עובר הגבול בין אינטימיות לגיטימית לבין הדרה פוגענית? והאם הגבול הזה ברור ומוגדר מספיק לילדים שלנו?

3. בין "די לחפור!" ל"הוצאה מהקבוצה"

ילד מציף את הקבוצה עם מאות מדבקות. מעצבן? אולי.
אבל האם ילד אחר צריך להחליט שהוא עף? מי קובע מה עובר את הגבול, מי מנהל את הקבוצה? 

4. פגיעות ישירות בקבוצה

לפעמים זו בדיחה שנשלחה בלי כוונה. ולפעמים זו פשוט פגיעה — מכוונת, ישירה, עם מטרה. סקרים מבזים, הודעות קשות, תמונות משפילות.
לא צריך להסביר הרבה — הרשת מלאה בדוגמאות. אבל חשוב לומר את זה שוב: וואטסאפ היא לא מרחב מוגן.

המורכבויות הבטיחותיות — לא רק חברים מהכיתה

מעבר לאתגרים החברתיים, וואטסאפ חושפת את הילדים גם לסכנות פחות מדוברות — אבל לא פחות משמעותיות. הנה כמה מהבעיות שהורים חייבים להכיר:

1. קבוצות עם זרים

זה מתחיל בתמימות. הילדה מצטרפת לקבוצה בשם "Dance Lovers Only".
על פניו, שולחים שם סרטוני טיקטוק חמודים, משתפים רעיונות לריקודים.
ואז מנהלת הקבוצה — שקוראת לעצמה הילי— כותבת: "מי באה להכין ריקוד בגינה שליד הקניון?"

אבל בפועל?
זו לא הילי. זו בכלל אליהו. והיא בכלל לא ילדה.

וגם אם אין מפגש — חשוב להבין:
בכל קבוצה, גם כזו שנראית סגורה, המספרים של כל המשתתפים חשופים למנהלים. כולל שם, תמונת פרופיל, סטטוס — ולפעמים הרבה יותר מזה.

2. פריצה לפרטיות

גם בקבוצות שנראות תמימות וסגורות — הפרטים האישיים של הילד זמינים: מספר טלפון, שם, תמונת פרופיל, ולעיתים גם הסטטוס.
כל משתתף בקבוצה (ולפעמים רק המנהל) יכול לראות אותם, לשמור את המספר, ולפנות ישירות — בלי שהילד או ההורה בכלל ידעו שזה קרה.

הכול תלוי בהגדרות הפרטיות של וואטסאפ:
מי רואה את התמונה, מי נחשף לסטטוס, מי מקבל גישה לפרטי הקשר. אבל את ההגדרות האלה חייבים להפעיל באופן יזום — הן לא מגיעות כברירת מחדל.

וכשאנחנו שואלים על זה בסדנה, התשובה שחוזרת הכי הרבה היא:
"מה זה בכלל סטטוס, ואיפה משנים את זה?"
 וזה רק מדגיש עד כמה ההגדרות הבסיסיות— שהן בגדר חובה— פשוט לא מוכרות מספיק.

3. ערוצים פתוחים – אינסטגרם בתחפושת

וואטסאפ כוללת היום לשונית חדשה בשם "עדכונים" — שבה כל אחד יכול לפתוח ערוץ, לפרסם תכנים, ולהפיץ אותם למאות ואלפי אנשים בלחיצת כפתור.
פעם זה היה כלי לסלבס ולגופי תקשורת. היום כל ילד, כל נער, וכל מבוגר — יכולים לפתוח ערוץ, בלי שום סינון מקדים.
אני כבר לא מופתעת מכמה שזה מפתיע הורים — רבים מהם בכלל לא יודעים שערוצים קיימים בוואטסאפ, ולא מדמיינים עד כמה התוכן שם פרוץ.
בפועל, התכנים כוללים גם סרטונים אלימים, מיניים ופוגעניים – והרבה מהם פשוט לא מתאימים לילדים.

וואטסאפ אומנם כותבת שמי שפותח ערוץ אחראי לתוכן שבו, אבל בפועל? אין מערכת סינון אפקטיבית. אין בקרה אמיתית.
והילדים גולשים שם בלי שמישהו בכלל שם לב.

אז אם בחרתם כהורים לא לאפשר אינסטגרם, פייסבוק או טיקטוק לפני גיל 13 – שווה לבדוק אם אתם בטעות כבר מאפשרים אותם דרך וואטסאפ.

4. תוכן שמסתנן מתחת לרדאר

גם כשהכול נראה תמים — הודעות, סרטונים ותמונות בקבוצות וואטסאפ לא עוברות שום סינון.
ילדים יכולים להיחשף לתוכן מטריד או אלים תוך שניות, גם אם לא חיפשו אותו בעצמם.

לפעמים זו תמונה שנשלחה "סתם" בקבוצה. לפעמים זה סרטון ש"הועבר אליי" בלי הקשר. והרבה פעמים — אף אחד לא יודע שזה בכלל קרה.

הילד לא תמיד יבין מה ראה, לא תמיד ישתף, וגם אם כן — להורה אין דרך לדעת או לעצור את זה בדיעבד.

ילדים בישראל לא חוצים כביש לבד לפני גיל 9 — כי ברור לכולנו שזה מסוכן.
אז איך קרה שדווקא בקבוצת וואטסאפ — מרחב תקשורתי פרוץ, עוצמתי וחברתי —
רוב ההורים משאירים אותם לבד?

וגם כאן, זו דילמה שאנחנו פוגשים שוב ושוב בשטח:
האם זה תפקידה של המורה לרכז את קבוצת הכיתה?
היום משרד החינוך ורשויות רבות כבר מבהירים שזה אסור — גם מבחינה חוקית, גם בגלל עיצומים, וגם כי מדובר בתפקיד נוסף, שלא נכלל בהכשרה של מורות.
זו לא עוד משימה. זו אחריות של ממש — ואין סיבה להניח אותה על כתפי הצוות החינוכי

ולכן הכדור צריך לחזור למקום הנכון: לידיים של ההורים.

אז מה כן?

קודם כול — להכיר במצב.
אם הילד נמצא במרחב שהוא עוד לא אמור להיות בו, הליווי חייב להיות קפדני ומודע.

אפשר לקיים עם ילדי והורי הכיתה את הסדנה של האצטרובל הכחול- "מה נשמע בוואטסאפ" באופן פרטי או מאורגן ע"י בית הספר. אפשר להזמין קולגות שלנו או אפילו לקיים שיחה פינימית של ההורים (אבל אמתית, לא כזו שנעשת בוואטסאפ). קבעו כללים ברורים, כתבו אמנה מה מותר, מה אסור ולא פחות חשוב מה עושים עם גבול שנחצה. 

כלים ואפליקציות שיכולים לעזור

✅ Signal

וואטסאפ – רק בלי הערוצים. עם רמת הצפנה גבוהה יותר ופרטיות טובה יותר.

✅ KChat

פלטפורמה לילדים צעירים, בלי קבוצות פתוחות, בלי סטטוסים, עם שליטה הורית ברורה. מעולה להתחלה חינוכית דיגיטלית.

✅ אינטרנט רימון

מסנן תכנים מתוך וואטסאפ – לא חוסם אותה, אלא מאפשר שימוש בטוח יותר.

גילוי נאות: יש לנו הטבה לשירות הזה, ואינטרס לפרסם אותו. אבל בניגוד לפרסומות שבהן פונים אליך – אנחנו פנינו לרימון.
אחרי סקירה מעמיקה, בחרנו להנגיש את השירות להורים שרוצים להגן בלי לנתק.

וואטסאפ הוא חלק מהחיים של הילדים שלנו — השאלה היא רק איך נבחר ללוות אותם שם.
עדיף לדבר, להדריך ולקבוע גבולות מראש — מאשר לרדוף אחרי כדור שלג שכבר התחיל להתגלגל.

וואטסאפ הוא חלק מהחיים של הילדים שלנו —
השאלה היא רק איך נבחר ללוות אותם שם.
עדיף לדבר, להדריך ולקבוע גבולות מראש —
מאשר לרדוף אחרי כדור שלג שכבר התחיל להתגלגל.

האצטרובל הכחול | הדר בן ציון גוטמן​

.

מאי 2025

לויוזלטר הקודם
אודות האצטרובל הכחול

הפוסט וואטסאפ זה לא משחק ילדים הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]> https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%90%d7%98%d7%a1%d7%90%d7%a4-%d7%96%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%a9%d7%97%d7%a7-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d/feed/ 0 אליסה בארץ הAI https://the-blue-pine.com/%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94ai/ https://the-blue-pine.com/%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94ai/#respond Tue, 13 May 2025 18:54:27 +0000 https://the-blue-pine.com/?p=15033 אליסה בארץ הAI זה התחיל כמעט במקרה. אח שלך התלהב ממשהו שהוא “שאל את הצ’אט”, קולגה בעבודה המליצה לבדוק כלי ש"יכול לנסח לך הכול בשנייה". נכנסת רק להציץ. שאלה אחת, ניסוח שני, רעיון שלישי – ומשם, כמו אליסה בארץ הפלאות, מצאת את עצמך נופל לתוך מערה. רק שזו לא הייתה פנטזיה צבעונית, אלא מערכת חכמה, […]

הפוסט אליסה בארץ הAI הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]>

אליסה בארץ הAI

זה התחיל כמעט במקרה.
 אח שלך התלהב ממשהו שהוא “שאל את הצ’אט”, קולגה בעבודה המליצה לבדוק כלי ש"יכול לנסח לך הכול בשנייה".
 נכנסת רק להציץ. שאלה אחת, ניסוח שני, רעיון שלישי – ומשם, כמו אליסה בארץ הפלאות, מצאת את עצמך נופל לתוך מערה.
 רק שזו לא הייתה פנטזיה צבעונית, אלא מערכת חכמה, חלקה, משכנעת.
 אתה שואל – זה עונה. אתה מגמגם – היא מנסחת.
 וזה כל כך נוח, כל כך אפקטיבי, שבלי לשים לב, אתה כבר לא בטוח מי עושה פה את רוב העבודה.

הבינה המלאכותית נכנסה בשקט – אבל שינתה את הקצב, את הקול, את הדרך.
 וכמו בכל קסם טוב – השאלה היא לא רק איך הוא עובד, אלא מה הוא מסתיר.

היא יודעת לעזור לנסח, לסכם, להסביר, לתכנן.
 היא זמינה בכל שעה, לא שופטת, לא מתעייפת – ותמיד מחזירה תשובה.
 מורים משתמשים בה להכין מערכים, הורים מתייעצים איתה על דילמות, תלמידים שואלים שאלות שבכיתה לא נעים.
 כותבים נעזרים בה לדייק, אנשי מקצוע בודקים רעיונות.
 והכי חשוב – פתאום יש גישה כמעט חופשית לידע, תובנות, סדר – שהיו פעם שמורים רק למי שידע לחפש, או הכיר את המילים הנכונות לשאול.

זה לא רק נוח. לפעמים זו ממש תחושת חיזוק: יש לי עם מי להתייעץ, יש מי שעוזר לי לחדד, לארגן, להבין.
 וזה לגמרי בסדר.

אבל בתוך כל הטוב הזה – שווה לעצור לרגע ולשאול: מה המחיר?

6 מחירים גדולים שכדאי לקחת בחשבון:

1. עצלות קוגניטיבית 

כשהמערכת יודעת לנסח, להסביר ולסכם – למה שנטרח? כך מתפתחת עצלות קוגניטיבית (cognitive laziness). תופעה שבה המוח, שמטבעו שואף לחיסכון אנרגטי, בוחר שוב ושוב בפתרון הקל, גם כשהוא יודע לחשוב לבד.

איפה זה פוגש אותנו? בעיקר אצל ילדים ומתבגרים.
המוח שלהם עדיין בתהליך התפתחות – במיוחד באזורים שאחראים על ויסות רגשי, פתרון בעיות, תכנון והסקת מסקנות.
כשמחליפים תהליכי חשיבה עמוקים בתשובות מיידיות (ומנוסחות היטב) – יש פחות מקום לאי ודאות, ניסוי וטעייה, או טעויות שמהן באמת לומדים.

זו תופעה שלא התחילה עם ה-AI.
כבר בעשור הקודם, מחקרים התריעו מפני ההשפעה של שימוש תדיר בגוגל או ויקיפדיה במקום הבנה עמוקה.
המסר היה ברור: שימוש תכוף בפתרונות אוטומטיים מקושר לירידה בהתמדה בלמידה, לפיתוח דפוסי חשיבה שטחיים, ולפגיעה באמון ביכולת להבין לעומק.
(Barr et al., Computers in Human Behavior, 2015)

2. קושי בקבלת החלטות ופגיעה בביטחון העצמי

בהתחלה זה כלי עזר.
בהמשך – קשה לקבל החלטה בלעדיו.
אנחנו מבקשים ניסוח, שואלים שאלה, מבקשים אישור – ולאט לאט, מחליפים את שיקול הדעת שלנו ב"אישור מערכת".

מחקרים מראים: כשאנשים מקבלים תשובה ממערכת אלגוריתמית שנשמעת בטוחה בעצמה – הם נוטים לסמוך עליה, גם כשיש להם ידע קודם בנושא.
ובטווח הארוך? ההסתמכות הזו עלולה לערער את הביטחון העצמי ולפגוע ביכולת לקבל החלטות עצמאיות.
גם מומחים, כך נמצא, מעדיפים לעיתים שיפוט של מערכת – על פני ההבנה האישית שלהם.

(Logg et al., Nature Human Behaviour, 2023)

3. חוסר סבלנות

התרגלנו לקבל תשובה מיד.
ואז כשמישהו לידנו חושב לאט, מספר סיפור מסורבל או פשוט מתעכב – אנחנו רוצים "להריץ אותו על כפול 2".
זו לא רק חוסר סבלנות – זה שינוי בקצב הפנימי שלנו, שמתרגל לתגובה מיידית – ודוחק החוצה את הקצב האנושי, האיטי, הלא צפוי.
התקשורת כבר לא "זורמת" – היא נמדדת.
מחקרים מצביעים על כך שמהירות התגובה של מערכות בינה מלאכותית משנה את ציפיות הזמן שלנו גם במצבים אנושיים, ויוצרת סטנדרט חדש של זמינות,
בהירות – ומיידיות.

(Ralph & Monu, AI & Society, 2021)

4. פגיעה באינטימיות ובאמפתיה

האם צ'אט שנשמע מבין ומנסח ברוך באמת יכול להחליף קשר אנושי? המערכת עונה מיד, לא שופטת, לא מסתבכת – וזה נעים.
אבל מתחת למילים אין רגש, אין נוכחות, ואין מישהו אמיתי. וכאן מתחיל הנזק: ככל שאנחנו משתפים אותה יותר – אנחנו מתרגלים לקשר בלי מורכבות, בלי שתיקות, בלי פנים שמולנו. לאט לאט, נשחקת היכולת להחזיק קשר רגשי אמיתי – זה שדורש סבלנות, הקשבה, ואומץ להיות פגיע. אנחנו יוצרים פחות קשרים עמוקים, פחות מוכנים להכיל כאב של אחרים, ופחות יודעים מה לעשות כשמישהו קרוב באמת צריך אותנו. 

(Ciechanowski et al., 2019)

5. שעתוק של הטיות ישנות

 המודלים הכי מתקדמים בעולם לא נולדו באוויר ריק. הם למדו לקרוא, להסיק ולנסח מתוך טקסטים שכתבו בני אדם – עם כל מה שאנחנו סוחבים איתנו: הנחות יסוד, סטריאוטיפים, תפיסות מעמדיות, וגזענות סמויה. אז גם אם המערכת נשמעת חכמה, פתוחה ומכילה – היא עלולה לשכפל עמדות ישנות, בלי כוונה ובלי מודעות. ולפעמים, דווקא בגלל הניסוח הבטוח והבהיר – קשה לראות שהתגובה מוטה.
למשל: כשמבקשים מהמערכת לנסח תיאור לדמות של "מנכ"ל מצליח" – ברוב המקרים היא תתאר גבר לבן. לעומת זאת, אם תבקשי תיאור ל"עוזרת בית" – יש סיכוי גבוה שתקבלי תיאור בגוף נקבה ממעמד נמוך, לעיתים גם עם מוצא אתני ספציפי. המחיר? תלמידים שגדלים עם מערכת שמעדיפה שמות מסוימים, סגנונות דיבור מסוימים, תפיסות מגדר מסוימות – פשוט לומדים שזו "התשובה הנכונה". וככה, במקום לפרק סטריאוטיפים – אנחנו מקבעים אותם, רק בשפה יותר יפה.

(Buolamwini & Gebru, 2018; Bender et al., 2021)

6. מידע מבריק – אבל לפעמים פשוט שגוי

מערכות AI יודעות לנסח תשובות מרשימות – גם כשהן ממציאות. הן עלולות לשבש מקורות, להמציא שמות, לצרף עובדות שלא התרחשו – ולהגיד את זה בטון בטוח, ברור, כמעט סמכותי. וזה בדיוק העניין: כשהמערכת נשמעת בטוחה – אנחנו נוטים להאמין לה.
גם ילדים, מבוגרים ואפילו אנשי מקצוע– מקבלים את המידע הזה כאמת מוחלטת, בלי לשאול, לבדוק, או לפקפק. המחיר? טעויות קטנות הופכות לאמיתות גדולות. ויחד איתן – נשחקת היכולת לשאול שאלות, לבדוק מקורות, לסמוך על שיקול הדעת שלנו

(Ji et al., ACM Computing Surveys, 2023)

אז מה עושים עם כל זה?

קל להיבהל.
אבל המטרה היא לא לפחד – אלא להבין.
ה-AI לא הולכת להיעלם. היא יכולה גם לעזור מאוד.
האתגר הוא ללמוד להשתמש בה – בלי לוותר על עצמנו.

כשהילדים שלנו גדלים עם בינה מלאכותית, אנחנו צריכים לעזור להם לשמור גם על הבינה האנושית:
רגש, שיקול דעת, קשר, בחירה.

6 דרכים להישאר אנושיים בעידן הבינה המלאכותית

  1. מתחילים מחשבה לבד – לא משורת פקודה לפני פוסט, פרזנטציה או רעיון – מתחילים במחשבה אישית, אפילו על דף.
    כי כשההתחלה באה מתוכנו, גם אם ניעזר אחר כך– הכיוון יישאר שלנו.
  2. משאירים מקום לשיחה אנושית שיחה אחת ביום בלי מסכים – עם בן משפחה, קולגה או חבר.
    כדי לזכור שתקשורת אמיתית לא מתנהלת בקיצורים, אלא בקצב אנושי.
  3. לא נותנים למכונה לסגור לנו את הפינה בוחרים כל שבוע בעיה קטנה– ניסוח, רעיון או דילמה – ומנסים לפתור לבד.
    כך נשאר מחוברים לקול הפנימי ולביטחון בחשיבה העצמאית.
  4. בונים "קבוצת חשיבה אנושית" קבועה מישהו אחד לפחות להתייעץ איתו לפני שפונים ל-AI – במיוחד בדברים חשובים.
    בני אדם מביאים הקשר, רגש ותובנה שדאטה לא יודע לנסח.
  5. כותבים משהו אחד ביום – במילים שלנו מייל, רעיון, סיכום, פסקה. בלי ניסוחים חכמים מבחוץ.
    כדי לשמור על היכולת שלנו לחשוב, לדייק, ולהרגיש במילים.
  6. לא מקבלים תשובות כמובן מאליו– שואלים גם את התשובה מי כתב את זה? מה חסר פה? האם זה מתאים לי?
    רק ככה שומרים על העין הביקורתית – גם מול תשובה שנשמעת מושלמת.

אז כן, הבינה המלאכותית כבר כאן – והיא לא הולכת לשום מקום.
 היא יודעת לעזור, לדייק, להציע – לפעמים אפילו להרשים.
 אבל יש משהו אחד שהיא לא יודעת לעשות:
 להיות אנחנו.

היא לא יודעת לטעות מתוך רגש.
 לא יודעת לבחור גם כשאין ודאות.
 לא יודעת לאהוב, להרגיש, או לדעת מתי עדיף לשתוק.

וזו המשימה שלנו עכשיו – לא להילחם בטכנולוגיה, אלא ללמוד איך להישאר אנושיים בתוכה.
 לשאול, להתבלבל, לשוחח, לכתוב, לבחור.
 וביחד – לגדל דור שלא רק משתמש בכלים חכמים,
 אלא יודע להשתמש בהם בלי לאבד את הלב.

הידעת?

באצטרובל הכחול יש לנו הרצאה מיוחדת לחטיבות ותיכונים:
“בינה מלאכותית VS בינה אנושית”
שעוסקת בדיוק בזה – איך לחיות טוב יותר בעידן של מכונות חושבות,ולשמור על היתרונות האנושיים שאין להם (עדיין) תחליף.

לפרטים על ההרצאה לחטיבות ותיכון – אפשר לפנות אלינו [כאן] או במייל.

האצטרובל הכחול | הדר בן ציון גוטמן​

.

אפריל 2025

לויוזלטר הקודם
אודות האצטרובל הכחול

הפוסט אליסה בארץ הAI הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]> https://the-blue-pine.com/%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%a1%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%a5-%d7%94ai/feed/ 0 רואים 6.6? זו קריאה להתעורר https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%9c%d7%98%d7%a8-07-%d7%a9%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c-9501/ https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%9c%d7%98%d7%a8-07-%d7%a9%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c-9501/#respond Tue, 13 May 2025 09:40:15 +0000 https://the-blue-pine.com/?p=14923 רואים 6.6? זו קריאה להתעורר הסמארטפון הראשון כבר מעבר לפינה – אבל האם הילד באמת מוכן, או שרק אנחנו עוצמים עין? עבור רבים מההורים, השאלה מתי להעניק לילד סמארטפון ראשון הפכה לשדה קרב יומיומי בין אינטואיציה להגיון, בין הרצון להגן– לרוב גם ממקום אמיתי של דאגה– לבין הפחד מהמחיר שהמהלך הזה עלול לגבות. מומחים רבים […]

הפוסט רואים 6.6? זו קריאה להתעורר הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]>

רואים 6.6? זו קריאה להתעורר

הסמארטפון הראשון כבר מעבר לפינה – אבל האם הילד באמת מוכן,
או שרק אנחנו עוצמים עין?

עבור רבים מההורים, השאלה מתי להעניק לילד סמארטפון ראשון הפכה לשדה קרב יומיומי בין אינטואיציה להגיון, בין הרצון להגן– לרוב גם ממקום אמיתי של דאגה– לבין הפחד מהמחיר שהמהלך הזה עלול לגבות.

מומחים רבים בעולם מצביעים על גיל 12–13 כטווח הגיוני למתן סמארטפון אישי. בגילאים האלו ילדים מתחילים לפתח יותר בגרות רגשית, חשיבה ביקורתית, יכולת להבין סיכונים וגם הגיל שבו מתחילות הרשתות החברתיות לאפשר פתיחת חשבון על פי תנאי השימוש שלהן (כולל וואטסאפ אגב).

אבל המציאות הביטחונית הישראלית מורכבת, הילדים נוסעים לבד בהסעות,יש רצון לפתח עצמאות ובמקביל הילד לוחץ "לכולם כבר יש"… ובצדק לא מתחשק לך שהוא יהיה הילד היחיד שנשאר בחוץ. וככה לאט לאט מתגבשת המסקנה שכנראה למרות ההמלצות, אין ברירה- אלא לתת סמארטפון בגיל צעיר, לפעמים גם מוקדם מדי.

לפי דוח בזק לשנת 2024, ילדים בישראל מקבלים את הסמארטפון הראשון בגיל ממוצע של 6.6 בלבד – מהנמוכים בעולם.

הנתון הזה לא רק מפתיע, אלא גם דורש מאיתנו לעצור ולשאול: האם אנחנו מובילים כהורים, או נגררים?

במאמר הזה נבחן לעומק את הסוגיה: מה קורה במדינות אחרות, אילו חוקים והגבלות קיימים, ומה אומרים המחקרים על ההשפעות של שימוש מוקדם. אבל לא רק – נעסוק גם במה כן אפשר לעשות כהורים: איך לדחות בצורה חכמה, אילו כלים יש במקום, ואיך להיערך ליום שזה כן יקרה – בצורה בטוחה ונבונה יותר.

רגע לפני שנצלול לסכנות – שווה לעשות זום אאוט: איך נראית תמונת הסמארטפונים בעולם?

בריטניה

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 11
חוקים והגבלות: משרד החינוך מעודד איסור שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר. נכון ל־2024, 99.8% מבתי הספר היסודיים ו־90% מהתיכוניים מגבילים או אוסרים לחלוטין את השימוש במהלך היום.
משהו שווה לדעת: נציבת זכויות הילד קראה להורים “לעשות בחירות אמיצות” ולבחון מחדש את הרגלי השימוש הדיגיטליים.

מקורות:

  • The Guardian, אפריל 2025
  • Ofcom, 2024

 

ספרד

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 10
חוקים והגבלות: אין חקיקה לאומית, אך נפוצות יוזמות קהילתיות של "אמנות דחייה" – הסכמים בין הורים לדחיית רכישת סמארטפון עד חטיבת ביניים.
משהו שווה לדעת: בשנת 2024 הציגה ממשלת ספרד הצעת חוק חדשה להגנה על קטינים בסביבה הדיגיטלית. ההצעה כוללת העלאת גיל המינימום לפתיחת חשבונות ברשתות חברתיות מ־14 ל־16, התקנת בקרות הורים כברירת מחדל בכל סמארטפון חדש, והטלת עונשים פליליים על יצירה והפצה של תכני Deepfake.

מקורות:

  • Reuters, יוני 2024
  • AP News, יוני 2024
  •  

 

צרפת

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 11
חוקים והגבלות: מאז 2018, חל איסור על שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים (גילאי 6–15). בשנת 2024, הושקה תוכנית "הפסקה דיגיטלית" ב־200 חטיבות ביניים, שבהן נאסר על תלמידים להשתמש בטלפונים במהלך כל יום הלימודים. החל מספטמבר 2025, האיסור יורחב לכלל החטיבות במדינה.
משהו שווה לדעת: ועדה שמונתה על ידי הנשיא מקרון המליצה לא לאפשר לילדים טלפון נייד לפני גיל 11, ולדחות גישה לאינטרנט עד גיל 13.

מקורות:

  • The Guardian, 2025
  • Le Monde, 2024
  • France24, 2024

 

יפן

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 10.4
חוקים והגבלות: אין חקיקה מחייבת, אך קיימות המלצות ממשלתיות לסינון תכנים, הגבלת זמן מסך ופיקוח הורי. כ־83% מההורים מציבים מגבלות.
משהו שווה לדעת: למרות הגישה השמרנית, 65% מתלמידי יסודי משתמשים כיום ברשתות חברתיות – זינוק חד מ־37% ב־2019.

מקורות:

  • Kyodo News, אפריל 2024
  • Japan Times, אפריל 2025

 

אוסטרליה

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 11.2
חוקים והגבלות: מדינות כמו ניו סאות' ויילס וויקטוריה מחייבות הפקדת הטלפונים בתחילת יום הלימודים
משהו שווה לדעת: החמרת המדיניות נולדה בעקבות עלייה בדיווחים על בעיות נפשיות, קשב ובריונות רשת.

מקורות:

  • ACMA, 2020
  • RedSearch, 2024

 

ברזיל

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 10
חוקים והגבלות: בינואר 2025 נחתם חוק פדרלי האוסר על שימוש בטלפונים ניידים בבתי ספר ציבוריים ופרטיים במהלך שיעורים, הפסקות ופעילויות. השימוש מותר רק לצרכים חינוכיים באישור מורה, במצבי חירום או לתלמידים עם צרכים מיוחדים.
משהו שווה לדעת:לפני החוק הפדרלי, מדינות רבות בברזיל יישמו מגבלות דומות, אך החוק החדש מבטיח אחידות יישומית ברחבי המדינה.

מקורות:

  • AP News, ינואר 2025
  • SCMP, מרץ 2025

 

ארצות הברית

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 10.4
חוקים והגבלות: לפחות 25 מדינות חוקקו או יישמו מדיניות להגבלת שימוש בסמארטפונים בבתי ספר. בקליפורניה, כל מוסד חינוכי חייב לגבש מדיניות עד 2026
משהו שווה לדעת: בתי ספר רבים משתמשים באמצעים כמו כיסי אחסון מגנטיים (כגון Yondr) כדי לצמצם הסחות דעת ולעודד ריכוז ותקשורת פנים אל פנים.

מקורות:

  • AP News, ינואר 2025
  • The Verge, יוני 2024
  • National Education Association (NEA), יוני 2024

 

ישראל

גיל ממוצע לקבלת סמארטפון: 6.6
חוקים והגבלות: אין חקיקה מחייבת בנושא, משרד החינוך מאפשר למנהלי בתי ספר לקבוע מדיניות פנימית בנוגע לשימוש בטלפונים ניידים במהלך שעות הלימודים.
משהו שווה לדעת: ישראל מדורגת בין המדינות עם גיל קבלת הסמארטפון הנמוך ביותר בעולם.

מקור: דוח בזק 2024

נוו. אז בישראל מביאים מוקדם יותר – מה הסיפור? מה זה כבר עושה?
בואו נדבר על זה רגע ברצינות.

ההשלכות של מתן סמארטפון בגיל צעיר

פגיעה בקשב ובריכוז

שימוש מופרז בסמארטפונים בקרב ילדים בגילאי בית הספר היסודי נמצא קשור לבעיות בקשב ובריכוז. מחקר מצא כי ילדים עם שימוש גבוה בסמארטפונים הראו ירידה ביכולת להתרכז ולבצע משימות הדורשות ריכוז ממושך.

מקור: The Association between Screen Time and Attention in Children: A Systematic Review

פגיעה בוויסות רגשי והתנהגותי

מחקר שנערך בדרום קוריאה מצא כי ילדים בגילאי יסודי שמשתמשים בסמארטפון מעל שעה ביום חווים יותר בעיות התנהגותיות, כולל תוקפנות, קושי בוויסות רגשות, ויחסים חברתיים ירודים.

מקור: Emotional and Behavioral Problems Related to Smartphone Overuse in Elementary School Children

קושי בדחיית סיפוקים

שימוש תכוף בסמארטפונים עלול לשבש את היכולת לדחות סיפוקים. מחקר מצא כי ילדים שמשתמשים רבות בסמארטפונים מראים נטייה לבחור בתגמול מיידי ולא בתוצאה משתלמת מאוחרת, דבר המעיד על ירידה ביכולת לשליטה עצמית.

מקור: Likes and Impulsivity: Investigating the Relationship Between Actual Smartphone Use and Delay Discounting

ירידה באיכות השינה בקרב מתבגרים

מחקר שפורסם בשנת 2024 מצא כי שימוש מופרז במסכים בקרב מתבגרים קשור לירידה באיכות השינה, מה שעלול להחמיר בעיות כמו חוסר ריכוז, היפראקטיביות ומצב רוח לא יציב.

מקור: Too much screen time can reduce sleep quality in preschool-age children

קשר לחרדה ודיכאון

מחקר מצא קשר בין זמן מסך יומי ממושך, בעיקר במדיה חברתית, לבין עלייה בסיכון לתסמיני חרדה, דיכאון ותחושת בדידות בקרב מתבגרים – במיוחד כשמעבר ל־3 שעות ביום.

מקור: Association Between Screen Time and Depression in Adolescents

שימוש כפייתי ותחושת תלות

מחקר מ־2024 מצא כי קיימים מסלולי התפתחות ברורים בין קבלת סמארטפון בגיל צעיר לבין התפתחות שימוש כפייתי בהמשך – כולל קושי בהפסקת השימוש גם כאשר קיימים נזקים.

מקור: Problematic smartphone use in children: A longitudinal study

פגיעה בדימוי העצמי

סקר בינלאומי של Dove מצא כי כמחצית מהנערות בגילאי 10–17 חוות פגיעה בהערכה העצמית עקב חשיפה לתכנים מדיה חברתית שמעודדים אידיאל יופי בלתי מציאותי.

מקור: Dove Self-Esteem Project

חשיפה לתוכן לא מותאם גיל

לפי דו"ח של רשות התקשורת הבריטית Ofcom, 51% מהילדים בגיל 11 נחשפו לפחות פעם אחת לתכנים פוגעניים ברשת – כולל אלימות, פורנוגרפיה ותכנים מסחריים אגרסיביים.

מקור: Children and Parents: Media Use and Attitudes Report 2023

מה זה משנה? מסך זה מסך, לא?

אכן, רבים מהאתגרים שצוינו כאן רלוונטיים לשימוש במסכים בכלל: חשיפה לתוכן לא מותאם, השפעות על השינה, התמכרות, ועוד.

אבל– וזה אבל חשוב– סמארטפון אישי הוא מדרגה אחרת. הוא זמין תמיד, צמוד פיזית ונפשית לילד ומייצר קשר כמעט בלתי נפרד בין הילד לבין העולם הדיגיטלי. בניגוד למסכים הביתיים, השימוש בו לרוב נעשה לבד, ללא נוכחות או פיקוח של מבוגר והוא מאפשר ניידות, פרטיות והרבה יותר "שטח אפור" (וגם אפליקציות שקשה לעקוב אחריהן).

לכן, כשמדובר בסמארטפון ראשון– לא מדובר רק בעוד מסך.

אז מה עושים?

דרכים לדחות נכון ולצרוך אחרת

ההחלטה לא לתת סמארטפון בגיל צעיר היא לא קלה, בטח לא כשכולם כבר עם וואטסאפ וקבוצות.

אבל יש מה לעשות. וזה לא חייב להתחיל או להיגמר בעימות. יש היום יותר מודעות, יותר כלים – והרבה יותר אפשרויות באמצע.

כמה צעדים שכל הורה יכול לעשות:

להציע אלטרנטיבות
לא חייבים לרוץ לסמארטפון הכי מתקדם– יש פתרונות ביניים שנותנים לילד תחושת שייכות, בלי לפתוח את כל השערים:

  • טלפון בטוח– טלפון עם ממשק מוגבל מראש, ללא גישה חופשית לאפליקציות או גלישה (ואפילו פה יש מדרג ושוני בין האפשרויות השונות במכשירים השונים).
  • שעון חכם לילדים– מאפשר שיחות והודעות עם אנשי קשר מאושרים בלבד, כולל איתור GPS, בלי רשתות חברתיות, גיימינג או אינטרנט פתוח.
  • סמארטפון עם אינטרנט מסונן– למשל עם אינטרנט רימון, שמאפשר סינון לפי גיל, כולל הגבלת תכנים גם בקבוצות וואטסאפ.(ארגנו לך גם הטבה>>)
  • "טלפון מגירה"-הילד מקבל סמארטפון, אבל בתקופה הראשונה הוא לא יוצא איתו מהבית. כך הוא מתרגל בהדרגה, בתוך סביבה מוכרת ובטוחה– מה שמצמצם את החשיפה לסכנות.

     

הורים לא צריכים לעבור את זה לבד– והאמת? גם כמעט בלתי אפשרי.

זה אחד הנושאים שהכי קשה להחזיק בהם לבד כהורה יחיד– מול הלחץ החברתי, הקבוצות, ההשוואות והפחד שהילד ירגיש בחוץ.
בדיוק בגלל זה, מה שעושה את ההבדל הוא תהליך קהילתי אמיתי.

ראינו את זה במדינות כמו ספרד, אוסטרליה ובריטניה וגם כאן בארץ:
ברגע שעוד הורה אחד מצטרף, אחר כך עוד אחד, ואחריהם הכיתה– נוצרת מסה קריטית שמשנה את כללי המשחק.
זה לא קורה מעצמו– לפעמים צריך להשקיע בזה אנרגיה:
לפתוח שיחה בקבוצת הוואטסאפ של ההורים, להעלות את הנושא בישיבת הורים או מול ההנהגה, לשתף את הנהלת בית הספר.

אבל כשזה קורה – זה משחרר.

גם ההורים מרגישים שהם לא לבד, וגם הילדים מקבלים מסר הרבה יותר עקבי, בטוח ויציב.
בארגון שלנו וגם אצל הקולוגות המעולים שלנו יש תהליכים שמסיעים להליכים מהסוג הזה- אתם לא צריכים לעשות את זה לבד!

אז מה יש למרכז של האצטרובל הכחול בעניין?

  • הרצאות להורים בבית הספר או בקהילה – שמניעות את השיח, מתוך ידע ולא מתוך פחד.
  • סיוע בגיבוש אמנות קהילתיות – שמורידות את הלחץ ומייצרות כללי משחק ברורים.
  • תהליכים חינוכיים מתמשכים לילדים – שמעודדים צריכה דיגיטלית בריאה, מודעת ומנוהלת.

מתן סמארטפון ראשון הוא לא רגע טכני. הוא הצהרה חינוכית.

והשאלה היא לא רק מתי – אלא איך עושים את זה.

ביחד. עם ידע, עם שיח, עם קהילה. כי כשהורים פועלים יחד, כשהם משדרים מסר ברור ונותנים גם כלים –אפשר לשנות מציאות.
חדשות טובות- לפעמים, דחייה קטנה בזמן– יוצרת מרחב גדול להתפתחות.

“לא טוב היות המודע לבדו “ (א.כחול)

האצטרובל הכחול | הדר בן ציון גוטמן​

.

אפריל 2025

לויוזלטר הקודם
אודות האצטרובל הכחול

הפוסט רואים 6.6? זו קריאה להתעורר הופיע לראשונה ב-האצטרובל הכחול.

]]> https://the-blue-pine.com/%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%9c%d7%98%d7%a8-07-%d7%a9%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%9c-9501/feed/ 0