מעבר לאתגרים החברתיים, וואטסאפ חושפת את הילדים גם לסכנות פחות מדוברות — אבל לא פחות משמעותיות. הנה כמה מהבעיות שהורים חייבים להכיר:

1. קבוצות עם זרים

זה מתחיל בתמימות. הילדה מצטרפת לקבוצה בשם "Dance Lovers Only".
על פניו, שולחים שם סרטוני טיקטוק חמודים, משתפים רעיונות לריקודים.
ואז מנהלת הקבוצה — שקוראת לעצמה הילי— כותבת: "מי באה להכין ריקוד בגינה שליד הקניון?"

אבל בפועל?
זו לא הילי. זו בכלל אליהו. והיא בכלל לא ילדה.

וגם אם אין מפגש — חשוב להבין:
בכל קבוצה, גם כזו שנראית סגורה, המספרים של כל המשתתפים חשופים למנהלים. כולל שם, תמונת פרופיל, סטטוס — ולפעמים הרבה יותר מזה.

2. פריצה לפרטיות

גם בקבוצות שנראות תמימות וסגורות — הפרטים האישיים של הילד זמינים: מספר טלפון, שם, תמונת פרופיל, ולעיתים גם הסטטוס.
כל משתתף בקבוצה (ולפעמים רק המנהל) יכול לראות אותם, לשמור את המספר, ולפנות ישירות — בלי שהילד או ההורה בכלל ידעו שזה קרה.

הכול תלוי בהגדרות הפרטיות של וואטסאפ:
מי רואה את התמונה, מי נחשף לסטטוס, מי מקבל גישה לפרטי הקשר. אבל את ההגדרות האלה חייבים להפעיל באופן יזום — הן לא מגיעות כברירת מחדל.

וכשאנחנו שואלים על זה בסדנה, התשובה שחוזרת הכי הרבה היא:
"מה זה בכלל סטטוס, ואיפה משנים את זה?"
וזה רק מדגיש עד כמה ההגדרות הבסיסיות— שהן בגדר חובה— פשוט לא מוכרות מספיק.

3. ערוצים פתוחים – אינסטגרם בתחפושת

וואטסאפ כוללת היום לשונית חדשה בשם "עדכונים" — שבה כל אחד יכול לפתוח ערוץ, לפרסם תכנים, ולהפיץ אותם למאות ואלפי אנשים בלחיצת כפתור.
פעם זה היה כלי לסלבס ולגופי תקשורת. היום כל ילד, כל נער, וכל מבוגר — יכולים לפתוח ערוץ, בלי שום סינון מקדים.
אני כבר לא מופתעת מכמה שזה מפתיע הורים — רבים מהם בכלל לא יודעים שערוצים קיימים בוואטסאפ, ולא מדמיינים עד כמה התוכן שם פרוץ.
בפועל, התכנים כוללים גם סרטונים אלימים, מיניים ופוגעניים – והרבה מהם פשוט לא מתאימים לילדים.

וואטסאפ אומנם כותבת שמי שפותח ערוץ אחראי לתוכן שבו, אבל בפועל? אין מערכת סינון אפקטיבית. אין בקרה אמיתית.
והילדים גולשים שם בלי שמישהו בכלל שם לב.

אז אם בחרתם כהורים לא לאפשר אינסטגרם, פייסבוק או טיקטוק לפני גיל 13 – שווה לבדוק אם אתם בטעות כבר מאפשרים אותם דרך וואטסאפ.

4. תוכן שמסתנן מתחת לרדאר

גם כשהכול נראה תמים — הודעות, סרטונים ותמונות בקבוצות וואטסאפ לא עוברות שום סינון.
ילדים יכולים להיחשף לתוכן מטריד או אלים תוך שניות, גם אם לא חיפשו אותו בעצמם.

לפעמים זו תמונה שנשלחה "סתם" בקבוצה. לפעמים זה סרטון ש"הועבר אליי" בלי הקשר. והרבה פעמים — אף אחד לא יודע שזה בכלל קרה.

הילד לא תמיד יבין מה ראה, לא תמיד ישתף, וגם אם כן — להורה אין דרך לדעת או לעצור את זה בדיעבד.

ילדים בישראל לא חוצים כביש לבד לפני גיל 9 — כי ברור לכולנו שזה מסוכן.
אז איך קרה שדווקא בקבוצת וואטסאפ — מרחב תקשורתי פרוץ, עוצמתי וחברתי —
רוב ההורים משאירים אותם לבד?

וגם כאן, זו דילמה שאנחנו פוגשים שוב ושוב בשטח:
האם זה תפקידה של המורה לרכז את קבוצת הכיתה?
היום משרד החינוך ורשויות רבות כבר מבהירים שזה אסור — גם מבחינה חוקית, גם בגלל עיצומים, וגם כי מדובר בתפקיד נוסף, שלא נכלל בהכשרה של מורות.
זו לא עוד משימה. זו אחריות של ממש — ואין סיבה להניח אותה על כתפי הצוות החינוכי